מיכוות ההיעדר, תערוכה חדשה ומרגשת, הייתה אמורה להיפתח ב-24.4.20, בגלריה לאמנות בבית יד לבנים ברחובות, לרגל יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה. בשל מחלת הקורונה והשלכותיה הציבוריות, הוסבה לתערוכה וירטואלית בה ניתן לצפות באתר החברה העירונית רחובות. בתערוכה, שנאצרה בידי עדה נעמני, משתתפים שישה אמנים שהשכול נגע בהם והיעדר יקיריהם נטבע בהם כמיכוות אש. חמישה מן האמנים הם אמנים פלסטיים והמשתתף השישי – משורר.

יצחקי, בעלה של גאולה מרוק קהאן, אהב לטייל. כשהשתחרר מהצבא הביא עימו מפות בקנה מידה 1:50,000 בתקווה להיעזר בהן בטיולים הרבים שתיכנן. הוא נהרג ברמת הגולן במלחמת יום כיפור. המפות נותרו אצלה, ארוזות בשקית ניילון גדולה, חבויות עמוק בארון. לפני שנה, כמעט חמישה עשורים אחרי, גילתה את המפות ובחרה לספר באמצעותן את הטיול הפרטי שלה כשהיא מדפיסה עליהן דימויים שהעסיקו אותה, בשנים האחרונות, בעבודתה האמנותית.

נושא המשפחה שב ועולה בציוריו של רותם ביטון, שהתייתם כשהיה בן 9 מאביו שנהרג בלבנון ב1984. מתוך אוסף הצילומים המשפחתיים הוא בוחר לצייר את אביו, אימו, אחיו ואת עצמו מתוך צורך עז לברר לעצמו עניינים כואבים ומטרידים הקשורים בהעדר האב, בעצמו ובקורות חייו.  

דינה הופמן נולדה לאחר נפילת אביה במלחמת השחרור. מתוך רצון לספר דרך התמונות את סיפור געגועיה לאב, שנעדר מחייה, היא עוקבת, בסדרת צילומיה "בעקבות הצל האבוד",  אחרי דימוי של צלליות אב וילד הצועדים יד ביד ומסמנים את מסלולי ההליכה בשבילי פארק הירקון, הסמוך לביתה.

מיכל שכנאי-יעקובי נולדה ב-1967, לאחר מות אביה במלחמת ששת הימים. בעבודת הוידאו שלה היא בוחנת את אחד מהריטואלים הקשורים בתרבות ההנצחה והזיכרון בישראל – את טכס יום הזיכרון. עבודת סידור הכיסאות ברחבת אנדרטת הזיכרון לטקס שיערך למחרת נעשית במשך הלילה. בעלות היום נראית הרחבה כבית קברות בו ניצבות שורות הכיסאות הלבנים הריקים כשורות קברים מול במת הטקס השחורה. זהו סופו של הסרט אבל לא סופו של הסיפור, בו הלילה הופך ליום, וה"טקס" הלילי של סידור הרחבה הופך לתמונת ראי לטקס שיערך בה באור – היפוך שמנכיח, במה שאין בו, את ההיעדר שהוא עניינה המרכזי של העבודה.

טלי לב התאלמנה במלחמת יום הכיפורים. מטוסו של בעלה זוריק, מפקד בסיס חיל האויר ברמת דויד, צלל בים לאחר תקיפה באזור פורט סעיד. לאחר המלחמה היא שבה לכפר ביל"ו בו גדלו שניהם ובנתה בו בית לה ולששת ילדיה. ציורי המטוסים, שהיא מציירת בשנים האחרונות, התפתחו מתוך סידרת ציורי דגים אותם קשרה לצלילתו של זוריק במי הים. המטוסים המצוירים כעוברים מול ביתה בכפר ביל"ו הפכו בשנה האחרונה למעין פרפרים צבעוניים.

שיריו של גיורא פישר, חקלאי, מורה ומשורר שבנו מרום נפל בג'נין ב-2002, משובצים בין עבודותיהם של האמנים הפלסטיים בהקראתו המרגשת של אריק אדלר.

התערוכה נערכה והועברה למדיה הדיגיטלית ע"י יענקל'ה שמעוני מנהל המרכז לטלוויזיה קהילתית ברחובות.

בתמונה: רותם ביטון – חלק מציורי משפחה