יום שישי בוקר אני בעבודה משבע ורבע, על פי הסילבוס של הקורס שלי, אמור להגיע עורך הפורטל בו אני כותבת בשנה האחרונה. רבע לשמונה הודעת סמס.. ״אני בשער״. יוצאת החוצה לפגוש אותו בפעם הראשונה… את האדם שאירגן את הגיגי ליבי בכל שבוע בפורטל .

לחיצת יד, חיוך נבוך והוא אומר… ״סגן ראש העיר בדרך לקורס שלך… ״מה??? אני שואלת? זוהר? זוהר בלום? ארגן זמן לבקר בקורס שלי??? הוא אחראי על כל כך הרבה בעיר שלנו…. יום שישי בבוקר ואנחנו בלו״ז שלו? נרגשת ולא מאמינה ממשיכה לתוך בית הספר שלי.. אני מכניסה אותו לחדר המורים … שיכין לו קפה. הבנות שלי מתרגשות… מתלחששות – הגיע העורך של הפורטל.

אנחנו מטפסות במדרגות הבניין …מתארגנות לשיעור הקבוע במערכת המיזם . הדלת נפתחת זוהר בלום שלנו נכנס ודוד העורך איתו כמובן. זוהר דיבר עם הקבוצה, התרגש מהכתבות שקרא, החמיא לפרוייקט הבית ספרי ״ מורה יוזם״ והתיישב איתנו להקשיב לדוד העורך. היה מפגש מרתק… הקבוצה למדה כיצד עולה אייטם לאויר… מה חשוב שיהיה בכתבה טובה, דגשים בפרסום כתבות.

במהלך המפגש נכנסה איילה, הרכזת החברתית שמובילה את המיזם… היא סיפרה את הסיפור האישי שלה … וכיצד הכתיבה נוגעת בה. בסוף המפגש הילדות שאלו שאלות נהדרות ושיתפו במה נתרמו מן המפגש.

אני יכולה לסכם ולומר שזה היה מפגש חוויתי וחשוב. ומי ייתן ותווצרנה עוד הזדמנויות לשיתוף פעולה שכזה. אסיים בתודה ענקית לסגן ראש העיר שלי זוהר בלום… שהצליח למצוא חלון קטן ביומן העמוס ולקפוץ אלינו לביקור. וכמובן תודה לדוד קקון עורך הפורטל על המפגש המעניין .

שכחתי לספר שקיבלתי מתנה מרגשת  

אני רוצה להוסיף שאני מסיימת את המפגש בתחושת סיפוק אדירה… כי סוף סוף את בעצם עושה מה שאת הכי אוהבת… משלבת את אהבת הילדים עם אהבת הכתיבה… ומה אם לא זה יגרום לי להרגיש טוב? בנוסף, אני רוצה להגיד שאני לא רואה מובן מאליו את מאמצי התלמידות שלי לכתוב ולהחשף במלוא העוצמה… אני מאד מעריכה את הקוראים והתגובות, כולנו עסוקים במטלות היום יום… אז תודה על ההזדמנות שנתן לי פרוייקט מורה יוזם בבית הספר המיוחד שלי.

נחשים – לא מה שחשבתם / נעמה

שלום לקוראים, שמי נעמה, אני תלמידת כיתה ה' ואני מאוד אוהבת את הטבע. את אהבתי לטבע גיליתי בגיל צעיר מאוד ומאז ועד היום הדבר שמשמח אותי יותר מכל (מה שסביר להניח מפחיד אתכם) – מפגש עם נחש… רובכם בטח חושבים שכל הנחשים מפחידים ומסוכנים, אבל זה לא נכון. את נחש המחמד הראשון שלי גידלתי כאשר הייתי בת 5. לחבר טוב של אבא שלי יש 2 נחשים, והרבה פעמים אנחנו משאילים אותם סתם כך בשביל הכיף. לפעמים אני מביאה אותם לכיתה כדי להסביר עליהם, ולפעמים סתם בשביל שהם יהיו אצלנו בבית.

אני מאוד אוהבת נחשים, והם גם מאוד מעניינים אותי. הנה למשל כמה פרטים מרתקים על נחשים: • נחש יכול לזהות מרחוק חום גוף של בעלי חיים (באמצעות איבר מיוחד) וכך לדעת איפה נמצא הטרף מבלי לראות (ראיית הנחשים לא טובה בכלל) • האף של הנחש משמש אותו כדי לנשום אך לא כדי להריח- הנחש מריח בעזת הלשון. • ישנם נחשים חכמים מאד (כמו זעמן מטבעות) שאינם ארסיים כלל אך מחקים תכונות של נחשים ארסיים על- מנת שיפחדו מהם ולא יטרפו אותם.

• נחש "המלך" אינו ארסי והוא מסוגל לטרוף נחשים ארסיים ולכן הוא מצוין לבני האדם. • נחשת ה"עכן הקטן" מטילה ביצים ומיד כעבור שעה הן בוקעות ועוד ועוד. לצערי, רבים מהאנשים במפגש עם נחשים, דורכים עליהם או דורסים אותם, אבל אם אבא שלי ואני פוגשים נחש (או יותר נכון מחפשים אותו) ואם הוא לא ארסי ולא מהיר מדי, אנחנו מחזיקים אותו ודואגים להשיבו למקום בטוח בטבע.

לאחר שקראתם את דבריי אני מקווה שתחשבו קצת אחרת על נחשים, אולי תמצאו בהם משהו חיובי ובעיקר תשתדלו לא לפגוע בהם JJ.

זאת אחותי, זאת שביקשתי / קאריס

היום, ה7.5, לפני שנה וכמה שעות, הגיחה לאוויר העולם אחותי הקטנה. אחותי הקטנה, שתמיד רציתי שתהייה לי, כמו שתי טיפות מים אליי כשהייתי בגילה, הגיעה. תמיד הייתי בת יחידה וכל יום הולדת, בכיבוי הנרות, תמיד הייתה לי את אותה הבקשה, שתהיה לי אחות קטנה בגיל עשר. זה התחיל בגיל חמש, שלא רציתי באותה השנה כי קינאתי וחשבתי שיאהבו אותה יותר. (כמובן שטעיתי, אבל אז עוד הייתי קטנה) וכך זה המשיך, כל גיל אותה בקשה במקום לבקש הרבה דמי כיס, הרבה בובות וצעצועים או ציונים טובים במבחנים, ידעתי שאני רוצה אחות קטנה.

בנוסף ביקשתי מאמא ליום הולדת אחות קטנה. בגיל עשר אותה הבקשה, לא האמנתי שזה יקרה, אחרי כמה חודשים אמא הודיעה לי שהיא בהריון וואו! מה שרציתי התגשם! כאשר נולדה, כנראה החזירה אותי לתינוקת, או לפחות להתנהג כמו תינוקת. זה היה נראה קצת כמו צבא.

בהתחלה להתהפך על הבטן, בניסיון כושל להצליח להתהפך ולהישאר לפחות 2 דקות (כמו פזצטה). לאחר מכן לזחול, ובצבא זה לנסות להתחמק מכל האויבים, או במילים אחרות, לנסות להתחמק ממני ולחפור לאמא. ואז לשבת, סוף סוף משהו שגם אני יכולה לעשות בלי להתפלל שבחיים אני לא אלך לצבא! ועכשיו זה לנסות לעמוד, וכמובן, לנסות להחזיק בראש שלי.

היא יודעת לצעוד, אבל מה שהיא צריכה זה רק להתחיל לעמוד בלי להחזיק בראש שלי או בשולחן (במקרה הטוב). עכשיו, היא בת שנה, גודלת לי מול העיניים. היא עוד מלאך שהתווסף למשפחה. לא יאומן שלפני שנה, נהפכתי מבת יחידה, לאחות גדולה.

זאת אחותי, זאת שביקשתי. ואת האמת, אצלנו זה כמו בית ספר, כל יום מלמדות אחת את השנייה דבר חדש. רק שאצלה זה בנוסף צבא.

קאריס כיתה ה׳ סמילנסקי
קורס כתיבה בפורטל רחובות.

הסיפור שלי / ליבי

היי שמי ליבי ואני רוצה שקצת תכירו אותי, אמא שלי נולדה ברומניה בשם רלוקה, על שם הבת של המלך קרול. המשפחה שלה מאוד רצתה לעלות לישראל, ואכן הצליחו כשאמא היתה בת שנתיים. בשנת 1975 . בהתחלה הם גרו בקרוונים בפרדס חנה. לא ידעו את השפה ולא הכירו אף אחד.

כעבור כמה שנים הם עברו לרחובות. ומאז הם גרים בעיר. אבא שלי נולד בירושלים, והיו לו אח ירון ואחות חגית,גדולים ממנו, חייו כילד לא היו פשוטים. אחותו חלתה בסרטן מסוג לוקמיה, ונפטרה כעבור 4 שנים קשות, כשאבא היה בן 9,כשהיא היתה בת 16 וירון היה בן 18.והגענו אלי.

אני בת 9,אוהבת לקרוא המון לכתוב המון, אבל החיים שלי זה לשיר ולרקוד, בזכות פרוייקט ״מורה יוזם״ אתם תכירו אותי ואת משפחתי. ויש לי אח אבל לא קיבלתי ממנו אישור לכתוב עליו.

וכשאהיה גדולה ארצה להיות שחקנית, אחד הדברים שאני מאוד שמחה עליו בחיי הוא הטיולים המשפחתיים שלנו בעולם.
מקווה שאהבתם את הסיפור שלי. ליבי

ליבי כתה ג׳ סמילנסקי
קורס כתיבה בפורטל רחובות.

בית ספר החלומות שלי / נוי