הייתי חיילת צעירה… היה לי רע רע רע בבסיס ורק חיפשתי דרך לעוף משם. שבת אחת בים, מיששתי את הברך והרגשתי גוש קטן ומעצבן… הראתי אותו לאמא שלי שאמרה לי לכי לבדוק מה אכפת לך? הלכתי לרופא הצבאי וזה אמר לי ניתוח! מה שמחתי… הגוש היה בגודל של רבע גולה… והסתבר שהיה סתמי לגמרי… אבל האישפוז והתאוששות עזרו לי לצאת מהזוועה שהיתה לי שם.
קיבלתי שיבוץ מחדש… שעת בוקר מוקדמת – לא אשכח את המפגש הזה בחיים. כולי חיילת אחרי ים גימלים… חבושה וצולעת עדיין, נכנסת למשרד של סא״ל… כולם בחוץ עושים קולות מוזרים, נפתחת הדלת עומד מולי 1.90 של כומתה אדומה ונעליים אדומות… אני פיצית בלונדינית עם מדים ירוקים כמעט התעלפתי. שבי! הוא אמר לי… ביקש לראות את הפצע מתחת לתחבושת ואני אמרתי שאין אפשרות זה בברך… המכנסים צרים למטה… ואז הוא חייך ואמר אוקי… אני עוד אראה.
לא הבנתי למה התכוון . מפה לשם הפכתי להיות פקידת הלשכה שלו. קשרים לא היו לי… אז הייתי צריכה לדאוג לעצמי… סוודר טלאים ביקשתי ממנו… הוא נסע, התקשר אלי ואמר… ״רוצה סוודר טלאים?״ אין בעיה תחכי לי בלשכה עד שאני חוזר, אם תחכי תקבלי.״
״זוכרת את עצמי נשארת לבד.. חושך מצרים… שבע, שמונה , תשע בערב… באחת עשרה הוא נכנס, זרק עלי את הסוודר, אני קפצתי משמחה ואז הוא אמר… אין חיבוק? משהו? יצאתי מהמשרד לחדר וחשבתי לעצמי … אני חצופה?? הוא התאמץ בשבילי, אולי הייתי צריכה לתת לו חיבוק? אבל אני התביישתי. כמה ימים אחר כך… הוא הודיע לי שנוסע לאנשהו ושאל אם אני רוצה להצטרף… היה לי אז חבר חייל שלא ראיתי שבועות… אמרתי לו שאם יקח אותי לבקר את החייל שלי בבסיס אני באה איתו.
נסענו, הוא הביא אותי לחבר שלי… הייתי החיילת הכי מאושרת בצה״ל – אהבה ראשונה, חיבוקים, התרגשות… נפרדנו אני והחייל שלי… נכנסתי לאוטו של המפקד שלי והוא הציע שנטייל בשוק הכרמל.אני כולי חיילת ירוקת מדים מהלכת ליד הסא״ל הגבוה עם הכומתה האדומה… אכלנו במסעדה של בשרים, פינקו את הסא״ל … ואז הגיע הערב… אני חשבתי שחוזרים לבסיס, הוא ידע אחרת.
״אלי הביתה?? ״שאל. הלב שלי נחת לתחתונים.. זוכרת שהדם בגוף שלי קפא… הוא שאל אם אני רוצה את המעיל שלו… כנראה רעדתי. הוא בן 35 (לא זוכרת בדיוק) אני בת 19 … מה אומרת לו? לבית שלו? המוח עבד אבא שלי האהוב התיישב לי על הכתף ואמר: את לא הולכת איתו לשום מקום… את יודעת בדיוק מה הוא רוצה, את יודעת שאף חיילת לא אמרה לו, לא, אבל את תגידי…״ החבר שלי התחישב מהצד השני ואמר לי ״אבישגי אני בבסיס נקרע באוהל ואת תלכי עם המפקד שלך? ״ואני אמרתי לעצמי… אני אבישג פפקין… הילדה הכי טובה בעולם אלך לישון אצל המפקד שלי בבית? אני אולי אהיה חיילת מצ׳ופרת, כל מה שארצה ממנו אקבל… אבל את התום שלי אשאיר אצלו… וזה לא בא בחשבון…
״לא, אני אלך לבית של סבתא שלי היא גרה קרוב״ הוא היה בהלם… הביט בי המום… לקח אותי לבית של סבתא שלי… ואסף אותי בבוקר. חזרנו לבסיס. הדרך חזרה היתה ארוכה ושותקת… אחרי חודש ביקשתי העברה, קיבלתי בדיוק בדיוק את מה שרציתי. למה סיפרתי את כל זה? כי כשאת יודעת שאת הדבר הכי יקר בעולם של מישהו… לא תעשי משהו שיפגע בו – ואני הייתי יקרה ליותר מדי אנשים. אהבה היא מקור כוח, היא מקור השראה היא התשובה לרוב השאלות.
