ארגמון קהה קוצים פתיל תכלת הוא נושא דיון מורכב, שבעיקר עוסק סביב מצוות טלית תכלת. צבע התכלת היה חלק בלתי נפרד מהציצית בעבר, ואף גם שימש עבור בגדי הכהונה והמשכן, אך היכולת של עם ישראל לייצר אותו אבדה – וכתוצאה מכך המשכנו לקיים את מצוות הציצית ללא התכלת לאורך שנים רבות.
אז כיצד אבדה התכלת, האם ארגמון קהה קוצים פתיל תכלת הוא באמת החילזון המקראי ממנו ייצרו את הצבע, וכיצד חודשה המצווה בימינו? על כך ועוד נסביר במאמר הבא שאתם עומדים לקרוא.
ארגמון קהה קוצים – קצת רקע על החילזון
רגע לפני שנסביר לכם על ארגמון קהה קוצים פתיל תכלת ובכלל, על הקשר שלו למצוות טלית תכלת – הרי שעליכם לקבל קצת רקע אודות אותו החילזון.
הארגמון נפוץ בעיקר בכל רחבי חופי הים התיכון והים השחור, אך גם במזרח האוקיינוס האטלנטי. הוא מופיע בעיקר במים רדודים בחופים מוגנים, כמו נמלים, מפרצים וכדומה.
לקונכיית הארגמון מעין צורת חרוט רחב, שאורכה הוא בין 4 ל-10 סנטימטרים. הצריח שלה גבוה יחסית עם 7 פתולים, כאשר הסיבוב האחרון נחשב רחב יותר.
הארגמון הוא חילזון טורף, כלומר ניזון מרכיכות, חלזונות אחרים, דגים מתים, צדפות ועוד.
שימוש בחילזון בעולם העתיק ואובדן התכלת
אריגים בצבעי תכלת וארגמן למעשה היו מצרך יוקרה בעולם העתיק, מסורת שהפכה להיות חלק מרכזי ביהדות. ממצאים מצביעים על ייצור צבע מהארגמון בעיקר בקרב הפיניקים והכנענים לאורך חופי ארץ ישראל ולבנון.
הפסקת השימוש בחילזון, מה שהוביל לאובדן היכולת לייצר את התכלת גם בקרב עולם היהדות ככל הנראה קרתה באופן הדרגתי ובמספר שלבים.
בשנת 424, הרומאים ששלטו בחבל הלבנט ככל הנראה ביססו מעין מונופול שלטוני על הצבעים היקרים של העולם העתיק, ביניהם התכלת והארגמן.
לאחר מכן, הכובשים הערבים שהגיעו במאה השביעית כבשו את החלק המזרחי של האימפריה הביזנטית, מה שגרם לצמצום משמעותי של תעשיית התכלת. הכיבוש העות'מאני הוא זה ש'חיסל' את התעשייה סופית.
זיהוי התכלת בימינו ומחלוקת בקרב רבנים
הרוב המוחלט של החוקרים בתחום מסכימים באופן נרחב שהארגמון קהה הקוצים הוא החילזון ממנו הפיקו את התכלת במקרא, אך קיימת בכל זאת מחלוקת האם מדובר בזיהוי ברמה מספקת.
נקודת התפנית המשמעותית ביותר הייתה עם תגלית פורצת דרך של פרופסור אוטו אלסנר ממכללת שנקר ברמת גן.
פרופסור אלסנר הציע מספר דרכים לקבל את אותו הגוון של המצווה המקורית, ובעיקר מצא כי ניתן להפיק מעין נוזל מתמצית אשר מגיעה מהבלוטה התת-זימית של ארגמון קהה קוצים פתיל תכלת.
התגלית המהפכנית זכתה לתשומת לבו של הרב אליהו טבגר, שקידם את הנושא, חקר אותו לעומק ואף החל לצבוע בעצמו תכלת לציצית עוד בשנת 1988.
בשנת 1992, ד"ר אורי גרינשפן, ד"ר ברוך סטרמן ויואל גוברמן הצטרפו אליו לפעילות החשובה שלו – ולימים כך הוקמה אגודת "פתיל תכלת".
פעילותה של האגודה בימינו
משנת 1992 ועד היום, אגודת "פתיל תכלת" שמה לה למטרה לקדם את חידוש מצוות התכלת בימינו.
היא מייצרת פתילי תכלת לציצית עבור כל הדורש, ואף מקדמת הסברה רחבת היקף בנושא.
