תואר ראשון, כמו שאנחנו יודעים, פותח דלתות בהרבה מובנים. אם מדובר בתואר מקצועי כמו לימודי חינוך, ממנו ממשיכים באופן אוטומטי למסלול תעסוקתי בהוראה. אם מדובר בתארים יותר הומניים כגון תואר בתיאטרון, או תואר בלוגיסטיקה, השמיים הם רק הגבול ותעודת התואר הראשון פותחת דלתות רבות.

בנוסף, כמובן שסיום המסלול לתואר ראשון הינו חובה, במידה ומעוניינים להמשיך לתואר שני ושלישי. לדוגמא, לימודי ניהול בתואר ראשון והמשך ישיר ללימודי תואר שני בניהול וכלכלה, מאפשרת התמקצעות תיאורתית אבל גם מעשית במקצועי הניהול.

אם בעבר היה קונצנזוס בעיקר בארצנו הקטנטונת, שכאשר מסיימים את הצבא, ולאחר שיוצאים לטיול הגדול, וגם חוזרים ממנו, נרשמים לתואר ראשון. בשנים האחרונות ניכר כי הדברים משתנים.

בעיקר בעשור האחרון, אנו חווים מהלך מיוחד, בוא התפתחו בעולם, עסקים שהם לא שגרתיים. העולם העסקי מתקדם בצעדי ענק לכיוון של מקצועות לא שגרתיים, מקצועות בעולם הוירטואלי. חלק מהמקצועות עליהם אנו מדברים צוברים תאוצה כל כך מהר ובזמן כל כך קצר, וניכר כי 3 שנות התואר הראשון נראות ברוב המקרים כבזבוז זמן.

לא רק העולם משתנה, האנושות משתנה בהתאם. ילדי דור ה Z, הם קרויים, אותם ילדים שנולדו לעולם של הטכנולוגיות. מדובר על דור שונה לחלוטין ממה שהיה עד היום, ואחרי התהפוכות שביצעו בעולם דור ה X אנו צופים גדולות לדור ה Z.

האם עבור ילדי דור ה Z תואר ראשון יהפוך ללא רלוונטי? 

נכון ליום כתיבת מאמר זה, נכנסים לשוק העבודה, צעירים בגילאי ה 30 לחייהם, הקרויים בפי הספרות דור ה Z. מדובר על ילידי שנות 2005 והלאה.

מדובר על דור שהעולם הוירטואלי הוא חלק בלתי נפרד משגרת החיים שלהם, וכי רובם הם אושיית אינסטגרם אחת גדולה. תופעה נוספת שמאפיינת מאוד את הדור הזה היא תופעה ה – FOMO, הלא היא "חרדת ההחמצה". 

כאשר ילדי דור ה Z מסיימים את שירותם הצבאי, ובאם בחרו לצאת לטיול הגדול של אחרי הצבא או שלא. הם יודעים ומכירים את כלל המקצועות החופשיים שבדרישה הראשונית אליהם, אין כלל התייחסות למסיימי תואר ראשון או מסיימי תואר בכלל. שהרי בשביל להיות משפיען ברשת חברתית כלשהי, או מנהל חנות אינטרנטית, להשתכר בכבוד וגם ליהנות מעבודה בשעות שנוחות לך ושילוב יופי של חיי חברה במקביל, לא צריך ללכת לאוניברסיטה.

מי הם אלו שבכל זאת יבחרו ללמוד תואר ראשון באוניברסיטה וגם ימשיכו לתואר שני ואולי שלישי 

למרות הקסם שבמקצועות שתיארנו בפסקה הקודמת, עדיין קיים קונצנזוס בנוגע ללמידה במסלולים אקדמיים, אוניברסיטה או מכללה. אנו עדים לתופעה שבה בני דור ה Z, חוזרים לאוניברסיטה בשלב יותר מאוחר לאחר שכבר יצאו לשוק העבודה והתנסו בכל מיני דברים.

חשוב לציין כי בני דור ה Z, בהשוואה לבני דורות קודמים יותר, אינם לוקחים כמובן מאליו, דרך מסויימת בחיים, וכי חשוב להם לבדוק את כלל האופציות הקיימות, ולבחור מתוכן את מה שהכי טוב והכי מתאים להם. בניגוד לדורות הקודמים שבחרו מקצוע מסויים והמשיכו איתו לאורך כל הקריירה שלהם, ילדי דור ה Z לא יהססו לשנות מסלול באמצע הדרך, וגם העובדה הזאת מתחברת בהתאמה להחלטה שלהם האם ללמוד לימודים אקדמיים ומתי להתחיל אותם.

בנוסף, אל לנו לשכוח מספר מקצועות מובילים, שעדיין, היכולת להשתלב בהם, כרוכה בלימודי תואר ראשון. אנו מדברים על רפואה, עריכת דין, ראיית חשבון, הנדסת חשמל, הנדסת מחשבים ויש עוד כמובן. ניכר כי מקצועות אלו יישארו בסטטוס הזה עוד הרבה זמן, ובנוסף לזה ישארו גם פופולריים מאוד.

ובכל זאת, מה צופן העתיד לעולם הלימודים האקדמיים? 

הכירו את דור האלפא, שם הדור שאחרי דור ה Z. דור האלפא הם אותם תינוקות שהדבר הראשון שראו מול עיניהם בתור מצלמה היה הסמארטפון. ולא רק שזה מה שהם ראו, אלא אותו סמארטפון עקב אחריהם, צילם אותם וידאו ותמונות רגילות, וכל צעד שהם למעשה עשו.

כבר מסקרן מאוד לדעת מה יעלה בגורלן של הלימודים האקדמיים בעידן דור האלפא. אחד התרחישים ההזויים ביותר שאנו יכולים לחשוב עליו, הוא שאותו דור, יצא לעולם הגדול,  יחווה חוויות, יעבוד, יהנה, יחליף, יתנסה ורק אז יחשוב על הלימודים האקדמיים, בשלב מאוחר יותר בחייו.

המאמר נכתב באדיבות המכללה האקדמית גליל מערבי https://www.wgalil.ac.il/