חשבתי וחשבתי ממי יש לי לבקש סליחה, הגעתי למסקנה שהתפיסה הזו שלקראת יום כיפור לובשים לבן ועוטים ארשת מלאת סליחה על הפנים , לא מתיישבת באחת עם האותנטיות שלי…
פגעתי, אני לא ממשיכה בלי לבקש סליחה…אם אני לא יודעת שפגעתי אשמח לדעת .
ובכל זאת חשבתי לנצל את ה״במה ״ הזו שניתנה כאן בפורטל של רחובות …
ואם להגיד משהו על מישהו אז אני בוחרת בגדול במנהלת שלי ! מנהלת בית ספר סמילנסקי בעיר שלנו – רחובות.
אני יכולה לספר שעות על עבודתה כמנהלת … על דרכה כמובילה חינוכית מהמעלה הראשונה, אבל בוחרת לספר דווקא על האדם שהיא.
ככה דקה לפני שאלוהים חותם שם למעלה , אני רוצה להוסיף לה כמה נקודות זכות בפנקס החיים,
מיומה הראשון בבית הספר אני עובדת לצידה…
תמיד חינכתי כיתות ג ד ובמקביל תפקדתי בעוד תפקידים … כתובת אחת היתה עבורי לאורך כל הדרך … החדר שלה. שם כשהדלת נסגרה יכולתי לפרק ולבנות את העולם מחדש. היא מלווה אותי כמו אמא בכל צעד בחיי, מחבקת , מעירה, מחזקת מזהירה…
תמיד עם חיוך עם רגישות ובמלוא ההקשבה.
כל אדם הנכנס בשערי בית הספר המופלא שלנו זוכה להבין אנושיות מהי, והרי ידוע שהכל מתחיל מהראש.
ביום שסיפרתי לה על ההצעה לכתוב טור בפורטל העיר, היא חייכה את החיוך הענק והחם שלה וברכה אותי חשתי שהיא יודעת שאעשה זאת הכי טוב שאני יכולה .
לולא היא , לא הייתי היום כאן במקום הזה, הבוטח והשלם .
אז בהזדמנות חגיגית זו אני רוצה להגיד לך מתי יקרה ולכל צוות המורות שעובדות איתי , תודה !
על היותכן רוח גבית עבורי
… לא מובן מאליו .
ומתי , עבורי את מודל לחיקוי!
