גם השנה רצים ברחובות לזכרם של ששת חיילי פלח"יק גולני שנהרגו באסון המסוקים.

גם השנה יתקיים ברחובות "'מרוץ השישה", מרוץ מסורתי ומרגש, הנערך זו השנה העשירית, לזכרם של ששת חיילי פלחי"ק גולני, שנהרגו באסון המסוקים בשאר ישוב בדרך לפעילות מבצעית במוצב הבופור: סמ"ר גיל שרעבי ז"ל יליד העיר רחובות, סגן אלון בביאן ז"ל,  סמל יהונתן עמדי ז"ל, סמ"ר איתמר שי ז"ל, סמל אבישי גדרון ז"ל ורב"ט שלמה פיזואתי ז"ל.

המרוץ ייערך השנה ביום שישי, 3.5.19, במעמד ראש העיר, רחמים מלול ומח"ט גולני, אל"מ שי קלפר, בשטחים הירוקים שבמזרח העיר. ההתכנסות תהיה בשעה 8:30 בבוקר במגרש החניה של בית העלמין צבאי ברחובות. 9:00 יתקיים טקס לזכר הנופלים ובשעה 9:30 תתבצע ההזנקה.

מסלול הריצה הנו מעגלי בן ששה קילומטרים בשדות הפתוחים ממזרח לבית העלמין. בנוסף למסלול הריצה, הציבור הרחב מוזמן להשתתף במסלול צעידה בן 3 ק"מ המתאים לתלמידים ומשפחות.

לדברי איציק עובדיה מ"מ החברה העירונית רחובות, המארגנת את המירוץ: "המרוץ היא דרך מיוחדת לזכור את החיילים היקרים. אני מזמין את כולם, מבוגרים וצעירים, לקחת חלק על מנת לזכור ולתת כבוד למי שמסר את נפשו בפעילות מבצעית לצורך הגנה על עם ישראל".

החיילים שלזכרם המרוץ מתקיים:

אלון בביאן ז"ל

בן לחנה וראובן, נולד ביום כ"ו תשל"ו בירושלים. אלון היה ילד חייכן ומלא שמחת חיים שעיניו היוקדות הקנו לו כוח משיכה בלתי רגיל. כשסיים את לימודיו התיכוניים בחר ללמוד במקום חדש – המכינה הקדם צבאית "עצמונה". את בחירתו נימק במילים: "להתחיל דבר חדש במקום שאינו מוכר, על מנת ליישב את הארץ". אלון פיקד על צוות לוחמים בפלוגת הקשר של גולני. אלון הכשיר את צוותו לקראת עלייה ללבנון תוך שהוא מקפיד על ענייני בטיחות ומשמעת. את תקופת שירותו האחרונה עשה עם צוותו במוצב הבופור. בשיחה עם אביו על שירותו אמר: "כל דקה בצבא זו מצווה, ובקרבי – מצווה מן המובחר". מפקד היחידה כתב: "השאיפה לשלמות היא זו שהניעה את אלון בכל דרכיו בפלוגה והיא זו שהניעה אותנו, מפקדים וחיילים, ללכת אחריו. אלון היה מפקד צוות בעל שמחת חיים ואהוד על פקודיו ומפקדיו. אלון דרש רבות מחייליו אך ידע גם להחמיא כשצריך ולטפוח על שכמו של כל חיל מבלי לעשות איפה ואיפה".

בן 21 היה בנופלו.

איתמר שי ז"ל

בן לשמחה ויגאל, נולד ביום כ"ג בניסן בירושלים. פרט להיותו חובב קרטה וכדורסל, ערך סרטי וידיאו עבור הפקות בית הספר ואף השתתף לא אחת בהפקות אלה, כשהוא מענג את הקהל בכשרון המשחק וביכולת החיקוי יוצא הדופן שלו. בימי שישי כשחזר איתמר מהצבא, היה מוקף בחברים אוהבים, ושמר על קשר חם ואוהב עם כולם. איתמר היה ילד חם ואוהב וקשור למשפחה – היה חבר טוב, אח טוב, בן טוב, אהב לפנק…מלאך טוב לכל המשפחה ולסובבים אותו. בתפקידו האחרון היה סמל צוות לוחמים בפלוגת הקשר של גולני.

בן 21 היה בנופלו.

גיל שרעבי ז"ל

בן יעל וחיים. נולד ביום ה' בתשרי תשל"ז (29.9.1976) ברחובות.

בשלהי יולי 1995 גויס גיל לשירות סדיר. הוא שובץ בחטיבת "גולני", סיים מסלול חי"ר ושירת בדרום לבנון, שם עסקה יחידתו בלוחמה בארגוני הטרור. גיל הצטיין כלוחם, גילה נחישות ומוטיבציה וזכה לשבחי מפקדיו אשר המליצו על צאתו לקורס קצינים, אותו אמור היה להתחיל באפריל 1997. גיל ייזכר בקרב חבריו כבחור צנוע, מלא כבוד לזולת, יודע לסלוח ולוותר כשצריך, אינו מוכן להיות שותף לרכילויות ואינו סלחן כאשר נוהגים כלפי מישהו בחוסר צדק, נחוש בדעתו ואהוב מאד או כפי שאמר עליו רבו "גיל הוא חיבוק אחד גדול לכל העולם". אחד מן החברים התחרד ולאט לאט ניתקו עמו את הקשר. יום אחד הוא פגש את גיל בבית הכנסת ושאל אותו, מה הוא עושה בימים אלה? גיל ענה שהוא לוחם בגולני וכרגע הוא נמצא בלבנון. שאל החבר: למה לך? לא עדיף למצוא מסלול יותר קל בצבא ופחות מסוכן? השיב גיל:"אני אעשה את המוטל עלי, המקסימום האפשרי בתחום שלי, ואתה בישיבה תעשה את המקסימום שתוכל בתחום שלך, ואז יהיה טוב לכולנו" כזה היה גיל – לא שופט ולא מתנשא אך מאמין באמונה שלמה בצדקת דרכו.

בן 19 היה בנופלו.

אבישי גדרון ז"ל

בן עמית ורפאל. נולד ביום ט"ז בחשוון תשל"ח (28.10.1977).

בשלהי נובמבר 1995 התגייס אבישי לצה"ל והתנדב לשרת בחטיבת גולני. השירות ביחידה קרבית היה עבורו מובן מאליו כבר שנים לפני גיוסו. אבישי אהב את השירות בגולני והיה הרוח החיה ביחידה. היה לו כושר גופני וכוח בלתי רגיל. הוא היה מאגיסט. בנוסף לציוד האישי סחב את המאג ואת שרשרות הכדורים, ולא היה ניכר שקשה לו. תמיד חייך ועודד את חבריו. חודשיים לפני האסון, במהלך חופשת שבת, נודע לאבישי שחבריו עלו על מטען בלבנון. לאחר שביקר בבית החולים החליט שהוא חוזר ליחידה שלו מיד ואמר: "…החבר'ה שלי במצב רוח ירוד, אני לא יכול להישאר בבית." אי אפשר היה להגיע בשבת ללבנון, והוא התקשר אל החברים ועודד אותם, וראשו לא היה בבית אלא ביחידה. מפקדו, מייקל, מספר: "אבישי היה לוחם, מאגיסט, דמות חיובית בפלוגה. הנהיג את הפלוגה, יזם ועשה הרבה דברים למען הזולת. …תכננו שיצא לקורס קצינים ושיהיה מפקד". לאחר הירידה מלבנון, אמור היה אבישי לקבל עיטור "חייל מצטיין יחידתי".

בן 19 היה בנופלו.

יהונתן עמדי ז"ל

בן רינה וגדליה. נולד ביום י"ד באלול תשל"ו (9.9.1976) בירושלים.

מפקד היחידה כתב למשפחה: "יוני היה דמות נערצת וראויה לחיקוי בקרב מפקדיו וחבריו. השאיפה לשלמות היא זו שהניעה אותו בכל דרכיו בפלוגה והיא זו שהניעה אותנו, מפקדים וחיילים, ללכת אחריו. יוני נפל בדרכו למוצב בלבנון, בעודו מאמין כי עליו לבצע את המוטל עליו בנחישות ובמקצועיות, תוך מסירות ואהבת הארץ. יוני שירת כמפקד כיתה והתבלט ברצינותו ובאהבתו לעזור לחבריו. צחוקו המתגלגל וחיוכו הרחב, עזרו לחבריו לעבור משברים קשים בתקופת התעסוקה המבצעית". יוני שירת כחייל קרבי בפלוגת הקשר בחטיבת גולני, ובאוקטובר 1996 יצא לקורס מ"כים וחזר לשרת כמ"כ ביחידתו. את חופשותיו הקדיש לעזרה בעסק המשפחתי ולתחביבו, הכדורגל. הוא התעתד לצאת לקורס קצינים בפברואר 1997, אך בחר, לפני כן, להדריך טירונים ביחידה.

בן 20 היה בנופלו.

שלומי פיזואטי ז"ל

בן שולה ומיכאל. נולד ביום כ"ב בתשרי תשל"ח (3.10.1977) בטבריה.

בשלהי נובמבר 1995 התגייס שלומי לצה"ל והיה ללוחם ואלחוטן בפלוגת הקשר של חטיבת "גולני". חבריו לצבא סיפרו שהיה בעל רצון טוב, מורל גבוה, חוש הומור מיוחד, אומץ ונכונות הקרבה, וציינו את הערכתו, הערצתו ואמונתו הבלתי מעורערת במערכת הצבאית. אחותו ימית סיפרה, שהיה "מורעל" אמיתי בעל מוטיבציה יוצאת דופן, והזכירה את רצונו לשרת ביחידה הקרבית ביותר, ואת אהבתו האמיתית והכנה לחיל וליחידה. בשיר שכתבה ימית לזכר אחיה, כתבה: "כאב שזעקתי ממני אליך/ ממני אליך דמעה ששלחתי/ חקוקה על לחיי לעולם/ כאב שזעקת ממך אלי/ לא נשמע לא אדע לעולם/ נשרפת באש./ געגוע עוטף ממני אליך/ ממך אין סימן אין מענה/ רק שאלות ממני אליך/ ואין משוב ממך אלי / להשיבך לא ניתן לעולם".

בן 19 היה בנופלו.