'מרוץ השישה', הנו מרוץ מסורתי, הנערך זו השנה השמינית ברציפות, לזכרם של ששת חיילי פלחי"ק גולני, שנהרגו באסון המסוקים בשאר ישוב. ששת הלוחמים נהרגו בדרכם לביצוע פעילות מבצעית במוצב הבופור.
המרוץ נערך השנה ביום שישי (28.4) במעמד ראש העיר, רחמים מלול, מח"ט גולני, אל"מ שלומי בינדר, משפחות הנופלים וחבריהם, בשטחים הירוקים שבמזרח העיר. יצוין, כי אחד מששת הנופלים, גיל שרעבי ז"ל הינו יליד העיר רחובות.
שמות ששת לוחמי גולני שנפלו באסון:
- סמ"ר גיל שרעבי ז"ל
- סגן אלון בביאן ז"ל
- סמל יהונתן עמדי ז"ל
- סמ"ר איתמר שי ז"ל
- סמל אבישי גדרון ז"ל
- רב"ט שלמה פיזואתי ז"ל
המשתתפים התכנסו בשעה 8:30 בבוקר במגרש החניה של בית העלמין הצבאי ברחובות. לאחר מכן, בשעה 9:00 בבוקר התקיים טקס לזכרם של הנופלים ובשעה
9:30 הוזנקו המשתתפים, חלקם למסלול ריצה באורך של 6 ק"מ וחלקם למסלול צעידה באורך של 2 ק"מ שיועד לתלמידים הצעירים יותר ולמשפחות. המרוץ היה פתוח לציבור הרחב וללא עלות.
מעט על ששת החללים:
אלון בביאן
בן לחנה וראובן, נולד ביום כ"ו תשל"ו בירושלים. אלון היה ילד חייכן ומלא שמחת חיים שעיניו היוקדות הקנו לו כוח משיכה בלתי רגיל. כשסיים את לימודיו התיכוניים בחר ללמוד במקום חדש – המכינה הקדם צבאית "עצמונה". את בחירתו נימק במילים: "להתחיל דבר חדש במקום שאינו מוכר, על מנת ליישב את הארץ".
אלון פיקד על צוות לוחמים בפלוגת הקשר של גולני. אלון הכשיר את צוותו לקראת עלייה ללבנון תוך שהוא מקפיד על ענייני בטיחות ומשמעת. את תקופת שירותו האחרונה עשה עם צוותו במוצב הבופור. בשיחה עם אביו על שירותו אמר: "כל דקה בצבא זו מצווה, ובקרבי – מצווה מן המובחר". מפקד היחידה כתב: "השאיפה לשלמות היא זו שהניעה את אלון בכל דרכיו בפלוגה והיא זו שהניעה אותנו, מפקדים וחיילים, ללכת אחריו. אלון היה מפקד צוות בעל שמחת חיים ואהוד על פקודיו ומפקדיו.
אלון דרש רבות מחייליו אך ידע גם להחמיא כשצריך ולטפוח על שכמו של כל חיל מבלי לעשות איפה ואיפה".
בן עשרים ואחת היה בנופלו.
איתמר שי
בן לשמחה ויגאל, נולד ביום כ"ג בניסן בירושלים. פרט להיותו חובב קרטה וכדורסל, ערך סרטי וידיאו עבור הפקות בית הספר ואף השתתף לא אחת בהפקות אלה, כשהוא מענג את הקהל בכשרון המשחק וביכולת החיקוי יוצא הדופן שלו. בימי שישי כשחזר איתמר מהצבא, היה מוקף בחברים אוהבים, ושמר על קשר חם ואוהב עם כולם. איתמר היה ילד חם ואוהב וקשור למשפחה – היה חבר טוב, אח טוב, בן טוב, אהב לפנק…מלאך טוב לכל המשפחה ולסובבים אותו. בתפקידו האחרון היה סמל צוות לוחמים בפלוגת הקשר של גולני.
בן 21 היה בנופלו.
גיל שרעבי
בן יעל וחיים. נולד ביום ה' בתשרי תשל"ז (29.9.1976) ברחובות.
בשלהי יולי 1995 גויס גיל לשירות סדיר. הוא שובץ בחטיבת "גולני", סיים מסלול חי"ר ושירת בדרום לבנון, שם עסקה יחידתו בלוחמה בארגוני הטרור. גיל הצטיין כלוחם, גילה נחישות ומוטיבציה וזכה לשבחי מפקדיו אשר המליצו על צאתו לקורס קצינים, אותו אמור היה להתחיל באפריל 1997.
גיל ייזכר בקרב חבריו כבחור צנוע, מלא כבוד לזולת, יודע לסלוח ולוותר כשצריך, אינו מוכן להיות שותף לרכילויות ואינו סלחן כאשר נוהגים כלפי מישהו בחוסר צדק, נחוש בדעתו ואהוב מאד או כפי שאמר עליו רבו "גיל הוא חיבוק אחד גדול לכל העולם". אחד מן החברים התחרד ולאט לאט ניתקו עמו את הקשר. יום אחד הוא פגש את גיל בבית הכנסת ושאל אותו, מה הוא עושה בימים אלה? גיל ענה שהוא לוחם בגולני וכרגע הוא נמצא בלבנון.
שאל החבר: למה לך? לא עדיף למצוא מסלול יותר קל בצבא ופחות מסוכן? השיב גיל:"אני אעשה את המוטל עלי, המקסימום האפשרי בתחום שלי, ואתה בישיבה תעשה את המקסימום שתוכל בתחום שלך, ואז יהיה טוב לכולנו" כזה היה גיל – לא שופט ולא מתנשא אך מאמין באמונה שלמה בצדקת דרכו.
בן 19 היה בנופלו.
אבישי גדרון
בן עמית ורפאל. נולד ביום ט"ז בחשוון תשל"ח (28.10.1977).
בשלהי נובמבר 1995 התגייס אבישי לצה"ל והתנדב לשרת בחטיבת גולני. השירות ביחידה קרבית היה עבורו מובן מאליו כבר שנים לפני גיוסו. אבישי אהב את השירות בגולני והיה הרוח החיה ביחידה. היה לו כושר גופני וכוח בלתי רגיל. הוא היה מאגיסט. בנוסף לציוד האישי סחב את המאג ואת שרשרות הכדורים, ולא היה ניכר שקשה לו.
תמיד חייך ועודד את חבריו. חודשיים לפני האסון, במהלך חופשת שבת, נודע לאבישי שחבריו עלו על מטען בלבנון. לאחר שביקר בבית החולים החליט שהוא חוזר ליחידה שלו מיד ואמר: "…החבר'ה שלי במצב רוח ירוד, אני לא יכול להישאר בבית." אי אפשר היה להגיע בשבת ללבנון, והוא התקשר אל החברים ועודד אותם, וראשו לא היה בבית אלא ביחידה.
מפקדו, מייקל, מספר: "אבישי היה לוחם, מאגיסט, דמות חיובית בפלוגה. הנהיג את הפלוגה, יזם ועשה הרבה דברים למען הזולת. …תכננו שיצא לקורס קצינים ושיהיה מפקד". לאחר הירידה מלבנון, אמור היה אבישי לקבל עיטור "חייל מצטיין יחידתי".
בן 19 היה בנופלו.
יהונתן עמדי
בן רינה וגדליה. נולד ביום י"ד באלול תשל"ו (9.9.1976) בירושלים.
מפקד היחידה כתב למשפחה: "יוני היה דמות נערצת וראויה לחיקוי בקרב מפקדיו וחבריו. השאיפה לשלמות היא זו שהניעה אותו בכל דרכיו בפלוגה והיא זו שהניעה אותנו, מפקדים וחיילים, ללכת אחריו. יוני נפל בדרכו למוצב בלבנון, בעודו מאמין כי עליו לבצע את המוטל עליו בנחישות ובמקצועיות, תוך מסירות ואהבת הארץ.
יוני שירת כמפקד כיתה והתבלט ברצינותו ובאהבתו לעזור לחבריו. צחוקו המתגלגל וחיוכו הרחב, עזרו לחבריו לעבור משברים קשים בתקופת התעסוקה המבצעית". יוני שירת כחייל קרבי בפלוגת הקשר בחטיבת גולני, ובאוקטובר 1996 יצא לקורס מ"כים וחזר לשרת כמ"כ ביחידתו. את חופשותיו הקדיש לעזרה בעסק המשפחתי ולתחביבו, הכדורגל. הוא התעתד לצאת לקורס קצינים בפברואר 1997, אך בחר, לפני כן, להדריך טירונים ביחידה.
בן 20 היה בנופלו.
שלומי פיזואטי
בן שולה ומיכאל. נולד ביום כ"ב בתשרי תשל"ח (3.10.1977) בטבריה.
בשלהי נובמבר 1995 התגייס שלומי לצה"ל והיה ללוחם ואלחוטן בפלוגת הקשר של חטיבת "גולני". חבריו לצבא סיפרו שהיה בעל רצון טוב, מורל גבוה, חוש הומור מיוחד, אומץ ונכונות הקרבה, וציינו את הערכתו, הערצתו ואמונתו הבלתי מעורערת במערכת הצבאית.
אחותו ימית סיפרה, שהיה "מורעל" אמיתי בעל מוטיבציה יוצאת דופן, והזכירה את רצונו לשרת ביחידה הקרבית ביותר, ואת אהבתו האמיתית והכנה לחיל וליחידה. בשיר שכתבה ימית לזכר אחיה, כתבה: "כאב שזעקתי ממני אליך/ ממני אליך דמעה ששלחתי/ חקוקה על לחיי לעולם/ כאב שזעקת ממך אלי/ לא נשמע לא אדע לעולם/ נשרפת באש./ געגוע עוטף ממני אליך/ ממך אין סימן אין מענה/ רק שאלות ממני אליך/ ואין משוב ממך אלי / להשיבך לא ניתן לעולם".
בן 19 היה בנופלו.
אודות יחידת פלח"יק גולני
יחידת הפלחי"ק נוסדה עם הקמת חטיבת גולני. ייעוד הפלוגה לתפעל ולתחזק את מערכות הקשר החטיבתיות. לאחר זמן לא רב, עקב פעילויות מבצעיות חטיבתיות מוגברות הובהר ללא ספק אופייה המבצעי של הפלוגה וכן הוחלט להקים בפלוגה צוותי לוחמים שמקצועם הינו שליטה מוחלטת במערכות הקשר ובנוסף ייעודה הוא אבטחת המח"ט וקציני המטה בחירום ובעת פריסות רגליות בשטח. לוחמי פלחי"ק גולני עוברים הכשרת לוחם הכוללת טירונות חי"ר בת 4 חודשים (במהלך תקופה זו מתקיימים שני המסעות, מסע תג ומסע כומתה), אימון מתקדם בן חודשיים וקורס אלחוטני חי"ר בן חודש.
סיום מסלול לוחם בפלחי"ק גולני הינו לאחר תקופה של שנה ו-8 חודשים בסיומם מוענקת ללוחם המסיים את המסלול סיכת לוחם (פלחי"קון). ששת הלוחמים שנהרגו באסון המסוקים נמנו על צוות לוחמים שאייש את מוצב הבופור במשך מספר שנים.
הצוות ביצע את משימותיו על הצד הטוב ביותר וזכה לשבחים של כל רמות הפיקוד. הצלחות הצוות הן שהביאו לדרישות חוזרות של מג"ד רכס עלי טהאר (הרכס עליו שכן מוצב הבופור) לכך שצוותי פלחי"ק גולני יאיישו את המוצב כל זמן שחטיבת גולני נמצאת בתקופת פעילות מבצעית. במהלך תקופת פעילותו המבצעית, אבטח הצוות את המוצב, קיים תווסים (תצפיות וסיורים) בשטח הלבנוני, ביצע פעילויות מארבים בעומק השטח ואבטח את שיירות האספקה והעברת הלוחמים אל המוצב ובחזרה ממנו ארצה.
כיום מורכבת הפלוגה משתי קבוצות, האחת מתעסקת בפעילות מבצעית בזמן ביטחון שוטף הכוללת צוותי לוחמים, והחלק השני דואג למערכות הקשר בחטיבה.
