משלחת תלמידי "קציר" ביקרה בהיידלברג. 10 תלמידים ותלמידות מרחובות ביקרו אצל עמיתיהם מהעיר התאומה בגרמניה, סיירו וזכרו * הם צפויים לארח בקרוב משלחת גרמנית לביקור גומלין.
במסגרת ברית ערים תאומות של רחובות והיידלברג בגרמניה, מקיימת קריית החינוך קציר קשרי ידידות וחילופי נוער עם בית ספר "בונזן גימנסיום" בהיידלברג מזה כ- 35 שנים.
מידי שנתיים מתארגנות משלחות של תלמידים משני בתי הספר: המשלחת מקציר מקיימת ביקור בהיידלברג, ומשלחת מהיידלברג מגיעה לביקור גומלין ברחובות.
השנה יצאו עשרה תלמידות ותלמידים בוגרי שכבת י' ב"קציר" בליווי עירית דוידוביץ, מנהלת אשכול הפיס ותמר בן אוליאל, יועצת השכבה.
במשך עשרה ימים בילו שתי המשלחות יחדיו בסיורי הכרות עם אתרי העיר היפים, משחק ניווטים, ביקור בהצגה בטירת היידלברג, קבלת פנים חגיגית בבית העירייה, ביקור במוזיאון המדע במנהיים, סיור מודרך בגני שוונצינגן, נסיעה וסיור בעיר הקרובה שטרסבורג, פעילות אקסטרים וטיפוס חבלים ביער ובין היתר גם ארוחות משותפות, זמן חופשי אצל המשפחות המארחות, בילוי משותף במופע זיקוקים ובמסיבת פרידה.
אחד מרגעי השיא של הביקור היה הטקס לזכרה של הקהילה היהודית בהיידלברג, בשרידי בית הכנסת היהודי, שנהרס בליל הבדולח בנובמבר 1938.
עירית דוידוביץ: "עם התארגנות המשלחת הסברנו לתלמידים שהם מייצגים את עצמם, את בית ספרם, את העיר רחובות ואת מדינת ישראל . ביצענו הכנות ערכיות וסדנאות גיבוש לקראת הנסיעה וכל אחד מהתלמידים עבר קורס משלחות מקוון מטעם משרד החינוך".
תמר בן אוליאל: "אין ספק שחווית הביקור בהיידלברג הייתה חוויה מעצימה ומלמדת עבור התלמידים שלנו ותישמר בזכרונם זמן רב".
הילה בן נון: "רשמנו על עצמינו "פרופיל" שבו סיפרנו על תחביבנו, משפחתנו וכו' וכך גם עשו חברי המשלחת הגרמנים. המורים קראו את הפרופילים ובעזרתם התאימו זוגות של ישראלי עם גרמני. קיבלנו את מספרי הטלפון שלהם והתחלנו לתקשר איתם בוואטסאפ וברשתות החברתיות האחרות ולאט לאט הכרנו אחד את השנייה. ואז סוף סוף הגיע הרגע לו כולנו חיכינו- הטיסה!
כשירדנו מהמטוס נסענו באוטובוס לפגוש את הגרמנים. לחוצים ממה שמצפה לנו ראינו אותם בפתח בית הספר, וכל אחד זיהה את חברו וכל הלחץ ירד. התחלנו את היום במשחקי היכרות ואז כל אחד "פרש" לבית חברו להכיר את המשפחה המארחת".
הוסיפה הילה: "ערכנו במקום טקס קצר בו הקראנו את השיר "לכל איש יש שם" באנגלית והשמענו את השיר "האחרון שנשאר" כחלק מחובתנו לזכור ולעולם לא לשכוח. בסוף הטקס הדלקנו נרות ושרנו בגאווה את "התקווה". כולם מאוד התרגשו וכמה מאיתנו, וגם מהם, בכו. זה היה הרגע בו הבנתי סופית, משהו באמת השתנה, הדור הגרמני היום הוא לא מי שהיה פעם. כן, עדיין יש אנטישמיות, וכן, תמיד יהיו אנשים שישנאו אותנו, אבל אני חושבת שהמשלחת שלנו הותירה חותם, לפחות בקרב עשרת הגרמנים שפגשנו ומשפחותיהם. אני חושבת שהשגנו במשלחת הזאת כמה מטרות שעמדו בראש מעיננו. הראשונה, להראות לגרמנים את הישראלי היפה שרוב הפעמים לא מוצג בעולם. הראנו להם את החום והצחוק הישראליים, את הפתיחות והכנות המאפיינים אותנו ואת השמחה והאמונה שיש לנו בתור עם ישראל. שמחנו לגלות בעם הגרמני אנשים נחמדים ותרבות שאומנם שונה משלנו אבל חמה ומקבלת".
יובל גוזלן: "החוויה בגרמניה היתה מדהימה! המפגש עם בני נוער מתרבות אחרת הבהיר לנו שאין קשר לתרבות , חוויות גיל ההתבגרות שלנו ושלהם דומות. בני נוער הם בני נוער בכל מקום בעולם".
לסיכום אמרו כל חברי המשלחת: "סיימנו את הביקור עם חברינו הגרמנים, לאחר עשרה ימים מלאי סיפוק והנאה צרופה ובציפייה גדולה לפגוש אותם שוב בהגיעם אלינו בספטמבר לארצינו הקטנטונת, ארצינו היפה".
