אם אתם חושבים שמערכת הבחירות עדיין לא התחילה וכולם מנומנמים… תחשבו שוב. נכון שאין פוסטרים ושלטים על מרפסות אך מתחת לפני כל השאר מתקיים. מי שצפה בשידור המועצה האחרונה יכול מהר להבין את סף העצבים הנמוך בין 2 המועמדים הרלוונטיים נכון לדקות אלו, 2 הדוקטורים כל אחד בתחומו יחיאל לסרי ואלי לחמני.

ב-2 המחנות כבר מחממים מנועים שדגש על מחממים. לגבי המועמד השלישי, כצנלסון שעדיין לא ממש הכריז נרחיב בהמשך.

למי שלא זוכר את הסבב הקודם ניתן סקירה קלה לגבי הרשות, התמודדו הבזמנו לראשות העיר 5 מועמדים:

• יחיאל לסרי – 41.18% – 2 מנדטים למועצת העיר
• שמעון כצנלסון – 25.23% לראשות – 6 מנדטים למועצת העיר
• אלי לחמני – 24.25% לראשות – 3 מנדטים למועצת העיר
• הלן גלבר – 7.24% לראשות – מנדט בודד למועצת העיר
• בוריס גיטרמן – 2.10% לראשות – 0 מנדטים למועצת העיר

מי שמנסה לחפש היגיון מאחורי המספרים יתקל כבר במועמד הראשון, הזוכה יש לומר ד״ר יחיאל לסרי בחוסר הלימה בין אחוז התמיכה לראשות לבין התמיכה במועמד וברשימתו למועצת העיר. ההסבר במקרה הזה פשוט ומוכר שאחוז גבוה מאוד מקולות הבוחרים בראש העיר המכהן כלל לא מתמודדים על פתק הראשות הצהוב (יהדות התורה וש״ס) מה שמקנה לו פער רציני בריצה לראשות על פני המתחרים שכזכור לא השכילו לוותר על האגו, להתאחד ולכפות סיבוב שני בו ככל הנראה יכלו התוצאות להשתנות, שלושת המתנגדים בזמנו לראש העיר צברו יחד 56.72% הרבה יותר מ-40% הנדרשים כדי לזכות בראשות. השלישייה לא הצליחה להגיע להסכמות, בינתיים 2 מהם נמצאים באופוזיציה ואחד חצה את הקווים עם הצעה נדיבה וריבוי תיקים כל הדרך אל הסגנות.

לאחר התחלה ססגונית ומבשרת פריחה כבו הנרות בחגיגה, הצבע ושמחת החיים של הדור הצעיר די כבו

אז מה קרה ב-3 וחצי השנים האחרונות אתם שואלים? לא הרבה. לאחר התחלה ססגונית ומבשרת פריחה כבו הנרות בחגיגה, הצבע ושמחת החיים של הדור הצעיר די כבו, ההפנמה שחברות במועצה לא מקנה יכולות על השתלטה על רובם שבשיחות לא פורמליות מעידים ומעידות שלא לזה פיללו, היכולת לשנות באמת יותר ממוגבלת והמוטיבציה בהתאם… יורדת. אך בפוליטיקה כמו בפוליטיקה שיש בחירות באוויר המועמדים מתמלאים אוויר חם ומתחילה ההזנה של החיידק הפוליטי שדי נרדם לאיטו מרבית הקדנציה.

מה מחכה לנו בשנה וקצת עד אוקטובר 2023 ומה השינויים היחידיים שיכולים לעשות שינוי?