אותנטית, כמו שרק מי שנולדה וגדלה בעיר הכי דרומית בארץ יכולה להיות.
אילת? גרים שם? והלכתם לבית ספר ?הבתים שלכם קרובים לים?תגידי יורד שם גשם בחורף? היתה לך מטריה כשהיית ילדה?
ככה כל החיים , בצבא, בסמינר, בחול…
אז כן אני אבישג ואני אילתית מבית.
עד היום 20 שנה אחרי . אפשר לצאת מאילת אבל אי אפשר להוציא אותה ממני.
אילת 1970
לא מכירה משהו אחר… רק חול המון חול ובכל מקום… זוכרת הרים של חול…
ריח של חול. זוכרת רפי נלסון חוף ים פראי, סוסים , ופיתה דקה עם חול, המון חול…
גדלנו פחות או יותר עם העיר…ידענו קצת ערבית כי היו ערבים בנאים באילת , והרבה ערבית מרוקאית כי היו הרבה עולים ממרוקו… ובכלל לא ידענו שאנחנו ״אשכנזיות״ כי לא דיברו איתנו על זה … היינו פשוט הבנות של העורך דין …
היה לנו בית ספר תיכון אחד… וחיינו חיים פשוטים, לא היה לנו כל כך לאן ללכת… הכי רחוק היה הים … הוא היה המקלט והמפלט…כשהיינו עצובות , שמחות , מאוהבות.
ידענו כל פיסה בו, איפה קיפודים ואיפה אבנים איפה דגים ואיפה סלעים … .זאת עיר שהיא בעצם בית… טיול שנתי היה לירושלים … וכמה התרגשנו …
יום כיפור היה האירוע של כולנו – ליד בית הכנסת היינו נפגשים כולם …בלבן, הבנים עם כיפות הבנות עם שמלות … והיינו תמימות וצמות… כי כולם צמים באילת…הרי המנהגים באו ממרוקו טוניס ותימן.
היתה לנו השפה שלנו… שאף אחד לא הבין … ״מי יורד מחר לים ?״
את עולה מחר לצפון? (תל אביב)
ג׳יבוטים במקום כפכפים ובויה זו המשקולת באמצע הים… מי שוחה לבויה?
מי קונה היום ״ילה״? אחרי בית ספר?
מה זה ״ילה״? שקית מיץ קפואה 
קולנוע היה לנו אחד… וכולנו הכרנו את בעליו …
היינו באות לקולנוע ומברכות את הבעלים… ״ערב טוב מר צייגר…״
אצל צייגר בקולנוע הישן, היינו קונים נקניקיה בלחמניה טריה וארוכה עם חרדל… ובשום מקום בעולם לא היה לה טעם כזה…
גדלנו מחוברים לטבע רק שאצלנו הטבע היה חול ים ושמש , בלי הרבה תוספות… בלי קייטנות , בלי קונצרטים בלי הופעות…
היתה לנו ילדות חופשית… לא פחדנו מכלום…הים שמר עלינו.
וכששואלים אותי היום מאיפה החיבור לכל כך הרבה סוגים של אנשים … בלי סייגים, בלי מחיצות, עם לב פתוח… אני יודעת שזו העיר שלי… שלימדה אותי פשטות חום אנושי ואהבת חינם… אותנטית כמו שרק עיר שגדלה יחד איתך יכולה להיות… אילת – אום רשרש שלי…. משהו ממך נשאר בי.
