״אמא , אני חושב שאני אתחתן איתה. אם הייתי בן 21 לא הייתי חושב פעמיים…
אמא היא בדיוק מה שאני רוצה! כזו אישה אני רוצה.
למה צריך צבא? לא רוצה לא לראות אותה שבועיים…
אמא אל תעלבי אני יודע שלא ישנתי אצלך אתמול אבל היום אני אשן אצלה … לא ישנתי איתה כבר יומיים אני מתגעגע אליה…
אמא? זה מספיק לדעתך ? סרט? ארוחת ערב ? והופעה? היא תשמח?״
אז זהו שמול העיניים שלי פורחות להן שתי אהבות ראשונות …
תמימות , נקיות וועוצמתיות,
כמו שרק אהבה ראשונה יכולה להיות.
את מגדלת שלושה גברים…
כל תשומת הלב שלהם מכוונת לחברים , לכדורגל ללימודים ולמוסיקה… ויום בהיר אחד… את מביטה בבנים שלך ומגלה שהם מאוהבים….
א ה ב ה … פתאום היא מתפרצת
מה מאוהבים ?.מפנקים קונים מחמיאים ורכים . כמו שמעולם לא שמעת אותם..
זה הבן שלי? אני חולמת? הפראי? המיוזע? האדיש?
מאיפה העיניים המצועפות האלה פתאום?
איפה הן היו עד היום? ומאין כל ההרהורים האלה כשאנחנו קצת מתרחקים מהעיר?
לראות את בן ה17 שלך עומד ליד פוקהונטס שלו כשהיא חותכת להם סלט…
לראות את בכורך יושב לאכול ארוחת צהריים מול אהובת ליבו האחת…
מביט בה בכל כך הרבה אהבה…
כמה תום וראשוניות…
אז כן כן תיזכרי אמא אבישג יקרה, גם את היית שם … במקום הזה…
גם את נסעת באוטובוסים קילומטרים בשביל חיבוק ומבט מצועף… גם את אהבת כשהוא מגיע אלייך מזיע ומלוכלכך עם מדים של לוחם, היי, גם את חיכית כחיילת שבועות למכתב שיגיע ובכית כשראית ציור של לב…
את מביטה בהם ויודעת שזו תקופה שלא תחזור… ואת רוצה להגיד להם…
קחו אותו לאט את הזמן…
אל תמהרו …
נצלו כל דקה של ביחד….
תהנו מהדברים הקטנים…
שם בעצם מתחיל מסע החיים…
אל תוותרו על עוד נגיעה ועוד…
ואת פונה לאלוהים שלך זה ששומר ומשגיח עלייך ועל יקירייך…
ומבקשת ממנו…
אלוהים יקר שלי,
אל תיתן להם להפגע עמוק מידי, חזק מידי, קרוב מידי…
רק אל תיתן ללב של האהבות שלי להשבר…
מוכנה שיישבר הלב שלי רק לא שלהם…
תן לי את הכוח להיות להם שם כשיזדקקו … כל כולי… תן לי את הבינה ללוות אותם במקום התמים והמיוחד בו הם נמצאים היום…ובו יהיו בעתיד.
תן לי את הזמן לראותם חיים אוהבים ומאושרים…
״ הם היו האוהבים הצעירים
ברגעים הכי יפים של החיים
העולם שייך תמיד לאוהבים הצעירים,
ברגעים הכי יפים של החיים״
