בדיוק כשנגמרה התוכנית ״זהו זה ״, קפצתי למכולת לקנות כמה מצרכים… שאמא שלי ביקשה, קניתי לחם שחור אחיד, בלו בנד, זיפ, פריגורט תות וסנוקרסט בקרטון …
כשהגעתי לקופאית הפריזורה שלה היתה יוצאת מן הכלל… שאלתי אותה לכבוד מי?
ענתה לי בחיוך לכבוד בנק לאומי.
לעצמי לעצמי, שטויות במיץ עגבניות , צחקה הקופאית.
כשהגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי ללכת לבית המרקחת לקנות ולווטה (להבריק את הפנים היבשות שלי) דרמפון עם הריח המדהים וסינטבון לשפשף בו את המכנסיים מהטיול אתמול…
בדיוק אז התקשר אלי אליהו הליימך מהשכונה שלידינו..
והזמין אותי לשחק הקפות במגרש בחוץ, אני אמרתי לו שאני על הפנים בהקפות אבל אולי בא לו טורניר פאק מן… בפאק מן אני מצויינת, בסוף התפשרנו על ״מלחמה״ בקלפים למטה בחדר המדרגות כשכל השכנים באים לעודד..
באמצע המשחק אמא שלי עם האבועגילה על הראש צעקה לי לעלות הביתה, היא בדיוק חזרה מהמרכז וקנתה לי נעלי פלדיום, מכנסי באגי וחולצה של טופר…אני אוהבת להיות ״במודה״
והאמת? הרגשתי ברקיע השביעי.
בדיוק באותה שנייה אבא שלי נכנס הביתה ושאל למה לא צלצלתי אליו כל היום, עניתי לו שהטלפון של בזק בבית מנותק אז אמר שלא סתם קנה לי כרטיס טלכרד… שאשתמש כי אבא דואג כשאני לא מדברת איתו לפחות פעם ביום 
בערב הגיע איציק הבן של השכנים, יפה כמו שחקן קולנוע , ביקש קפה בפינג׳אן החדש… שאמא קנתה…
הוא שמע אותנו צועקות כשחזרנו מהמכולת… שסוף סוף יש לנו במה להרתיח קפה, אז הגשנו לו קפה עם סברינה מתוקה שקנינו בקפולסקי… מתחת לבית.
״איזה חנטרישים אתם אני בדיאטה…״
אמר לנו ובלע את העוגה שלו..
פתאום שמעתי ״ שוגייייי״, שוגייייי
התעוררתי מחלום מתוק של רוזמרי ירוק
איך הגעתי לכתוב טור על מילים של פעם?
השבוע כשאמרתי לבן שלי שהוא לבוש גזעי הוא שאל אותי בתדהמה, מה???
לרגע רציתי להסביר לו שזה אומר שהוא לבוש מדהים ונראה מוש…
אבל אז נמלכתי בדעתי – הוא לא יבין,
במהלך השנים העברית שלנו משנה צורה …
כמו עוד הרבה שינויים בחיינו.. רק שלפעמים נחמד להזכר בערגה 
כשכבר הייתי ערה ממש, עצמתי לכמה שניות את העינים במיטה – ופתאום התחשק לי סתם לשים תקליט ויניל שחור ומבריק של ״כוורת״ בפטיפון ופשוט לשיר בקולי קולות…
