״נו, למה לא כתבת? מת כבר לקרוא….
בן 16.5 בארוחת ערב ..
לכווץ 365 יום לכדי כמה שורות…לבחור בפינצטה מה חשוב מה פחות… להבין שלבחירות שלך יש השפעה ישירה על אנשים , מצבים ומקומות אך בעיקר על ילדייך.
את אוספת שקים של בגדים כל החיים מחלקת, איפה שאפשר , אין לך בכלל מושג מה מישהו חושב או יודע על זה ובוקר אחד את רואה את הבן שלך עם ערימת חולצות שהוציא מהארון שלו ״אמא תמסרי ,בדקי למי זה טוב ״
לאט לאט זה מחלחל … לא רק התלמידים שלך אלא גם הפרטיים שלך לומדים , את יכולה לדבר עד מחר… מה שאת עושה וגורמת להרגיש זו המהות.
יום שני זה יום אבא … אחד הבנים מגיע ואומר ״אמא בא לי אצלך…״ את מחייכת חיוך של אושר , הוא נכנס לחדר עם הגיטרה מנגן ושר את נשמתו ותחושת אושר אופפת אותך ( זר לא יבין ) . הבית שיצרת להם הוא מקלט… למרות שקטן יותר, למרות שאין בו גינה וריהוט מפואר דשא או עצי פרי … הפירות שלך הם דווקא בין הקירות…הפירות שלך הם בבחירות שלהם.
אמצע הלילה את ישנה, הדלת שלך נפתחת בחדר… אמא אפשר אותך רגע?
את קמה פוקחת עיניים מתיישבת על המיטה.. ושיחת לילה זורמת לה…כי ברור שכשאת ישנה את גם קצת ערה , ככה כל החיים מאז שהנקת ועד היום…
אמא תודה וסליחה שהערתי אותך אבל אני יודע שאת לא ממש ישנה , אף פעם…
והמשפט שאני הכי אוהבת לשמוע..״ אמא אל תנעלי למעלה..״
אמא זה כל התפקידים בעולם בעיקר אם היא לבד.
וכשאמא בוחרת בזה , הם מתמלאים באהבה כולם…
גם אם לעיתים קשה וההערכה לא נראת לעין , הידיעה שאת העוגן שלהם נותנת לך כוח…
שלוש שנים של בחירה חופשית
שלוש שנים של התמודדות
שלוש שנים של להחליט הרבה לבד
שלוש שנים של ללמוד להגיד – לא אין לי , קשה לי , אולי בחודש הבא…ולהרגיש אכזבה …
אבל הכי מהכל שלוש שנים של תחושת מסוגלות ,
הערכה עצמית ואמונה שכל שנה חדשה מביאה איתה יותר כוח… יותר אהבה .. יותר טוב .
Grunge hipster wooden desktop with computer, digital tablet
