תיעוד מרגש של הנופלים על ידי בני משפחותיהם.
חגית צפרירי בנתה באנימציה את סיפור חייה של אביה שמואל טנדליך שנפל במלחמת ששת הימים. עדי חממי-פורמן הצליחה לדבר על המוות של אחיה אופיר. פרויקט "זיכרון מצולם" של בית יד לבנים ברחובות והמרכז לתקשורת, הפועלים תחת החברה העירונית לתרבות ופנאי, הציג שישה סרטי נופלים שנוצרו על ידי בני משפחותיהם, שקיבלו ליווי לאורך כל הדרך. "המפגשים הפכו את התהליך לעוצמתי ומרגש", סיפרה חממי פורמן.
מעל גבי המסך הם נראו מלאי חיים. שנים אחרי שנהרגו במהלך שירותם בכוחות הביטחון הונצחו שישה חללים בני רחובות במסגרת פרויקט "זיכרון מצולם" שנערך זו השנה החמישית. ייחודו של המיזם הוא בשילובם של בני משפחות הנופלים בכל תהליך ההפקה והיצירה, שמעבד את סיפור השכול האישי, הקהילתי והלאומי לסרט קצר, כואב ומרגש כאחד. "בזכות הפרויקט התאפשר לי להוציא את סיפור משפחתנו לאור ובכך לבנות מחדש את סיפור חייו – חיינו. מגיעה תודה מיוחדת לאמא שלנו עדה על בחירתה בחיים", אומרת חגית צפרירי, בתו של שמואל טנדליך ז"ל, שנהרג במלחמת ששת הימים.
החיבור בין בית יד לבנים ברחובות לבין המרכז לתקשורת, הפועלים במסגרת החברה העירונית לתרבות ופנאי, מניע גם את המשפחות להשתתף בפרויקט החשוב. המשתתפים נפגשים אחת לשבוע בימי שני למשך שעתיים ולומדים את רזי הקולנוע החל מכתיבת תסריט, תחקיר מוקדם, צילום תיעודי, סוגי צילום, פס קול, הכנות לעריכה ועוד. "כשהוצע לי לפני כשנתיים להשתתף בפרויקט דחיתי את ההצעה על הסף", מוסיפה צפרירי, שהפיקה סרט אנימציה על אביה. "מה לי ולמדיום הזה? לא אוהבת להצטלם, לא אוהבת לצלם אנשים ובטח שלא לראיין ולהתראיין. השארתי דלת פתוחה, ולפני שנה, כשפנו אליי בשנית, נעניתי בחיוב להצעה".
המפגשים בין הצדדים אינטימיים ומרגשים מאוד. המשפחות השכולות מבקשות "להחיות" את יקיריהן, שסיפור נפילתם לא תועד מעולם, ואילו המנחים במאי הסרטים ומנהל המרכז לתקשורת יענ'קלה שמעוני והעובדת הסוציאלית והפסיכותרפיסטית כוכי שלזינגר, נותנים מענה לקשיים שעולים מתוך השיחות על הנופלים. בקורס מושקעים משאבים רבים ברמה המקצועית הנדרשת, כך שבסיומו יוכלו המשפחות לעמוד במשימה שהציבו לעצמם ולהפיק סרט תיעודי על יקיריהם.
"שנים שלא הצלחתי לדבר על המוות של אחי, הדמעות היו חונקות אותי, לא הייתי מסוגלת לדבר", סיפרה עדי חממי פורמן, אחותו של השוטר סמל ראשון אופיר ז"ל, שנפל בעת מילוי תפקידו באפריל 2005. "יש משהו במפגשים הקבוצתיים שהפך את התהליך למאוד עוצמתי. למדנו להכיר אחד את השני לעומק, הקשבנו לעצות ועזרנו לקבל החלטות לגבי מטרת הסרט. זאת הייתה קבוצה מדהימה עם חיבור טבעי לגמרי. הרגשנו ממש כמו משפחה אחת. אני מודה ליענקלה, לכוכי, ולשיפרה כהן על הליווי מאחורי הקלעים".
ביום שני האחרון התכנסו המשפחות בבית יד לבנים וצפו יחדיו בשישה סרטים שהופקו השנה: "מחוץ לגדר" של עדי חממי פורמן, אחותו של אופיר חממי, "לא עוד" – אהובה לוברטובסקי, אחותו של מאיר אלפרט ז"ל, "הדוד יוסי" – דניאלה קדמי, אחותו של יוסי טהר, "שלום סטאחי – האיש והנתינה" – אריה סטאחי, בנו של שלום סטאחי, "השמחה שנשארה" – בצלאל שרעבי, אחיו של עינן שרעבי עינן, "שבוי" – חגית צפרירי, בתו של שמואל טנדליך.
