הרכבים המודרניים הינם מהירים וחזקים יותר מבעבר. מצד שני, כבישי הארץ עמוסים יותר ויש סכנה מוחשית יותר לתאונות. בנוסף לרכבים על הכבישים, נעים כלי רכב ללא מנועים, רכבים דו גלגליים ממונעים, סקוטרים, וכן, מסתובבים הולכי רגל ועוד. לא תמיד יכול הנהג להגיב במהירות לאירוע פתאומי העלול לגרום לתאונה. יצרני הרכבים פועלים כל העת לשפר את המיגון הפסיבי שלהם ואף מציידים אותם במערכות מתקדמות ומגוונות למניעת תאונות.
מערכות למניעת תאונות מצוידות בחיישנים, במצלמות, ברדאר ובאמצעי התרעה אחרים ומודיעות בזמן אמת ובמהירות הבזק על מצבים מסוכנים כמו סטייה ממסלול, מספקות התרעה על סכנת התנגשות ברכב מלפנים, התרעה על אי שמירת מרחק, התרעה מפני התנגשות בהולכי רגל ורוכבי אופניים, וכן, מסוגלות לזהות תמרורי מהירות ומתריעות על מהירות גבוהה מהמותר באותו קטע כביש. בנוסף, מתריעות על תחילת נסיעה ברמזור. חלק מהתרעות אלו עשויות למנוע תאונות דרכים עם ובלי נפגעים.
ברכבים חדישים רבים מערכות כאלו מהוות חלק בלתי נפרד מהמפרט והאבזור. באחרים וגם ברכבים ישנים הן לא קיימות. הרשויות הממשלתיות מודעות למערכות חיוניות אלו ותורמות את תרומתן להתקנתן ברכבים אלו. הן מאפשרות "הנחה בתשלום אגרת הרכב" לכל מי שמתקין את המערכות הכלולות במבצע ומביא אישור על התקנתן. המטרה היא, כמובן, להגדיל את הבטיחות בדרכים, למנוע תאונות הגורמות לפגיעות פיזיות ולנזקים כספיים שאת חלקן משלמים הנפגעים והפוגעים ואת חלקן המדינה מממנת. כמובן, שכל העת הן מעודדות הכנסת מערכות אלו כתקן בלתי נפרד.
טכנולוגיות הצילום והראדאר מאפשרות, איפה, לנהג רכב הנמצא בתנועה זמן תגובה רב, יחסית. ההתרעות הן על ידי צפצופים וגם על ידי סימון על צגים הנמצאים ממש מול עיניו. תגובה אינסטינקטיבית מצידו תחסוך את שברירי השניות שמהוות את ההבדל בין פגיעה בזולת ולהימנעות ממנה. המוח האנושי אינו מסוגל לזהות מצבים אלו במהירות הנדרשת. מה עוד, שתמיד יש גורמים אחרים המשפיעים על ערנות הנהג כמו: עייפות, הסחת דעת רגעית מהכביש, מצב בו הילדים מסבים את תשומת הלב ועוד. כל מערכת למניעת תאונות כזאת תסייע לשמור על בטיחות האדם ומשפחתו.
תמונה: pixabay
