איש העסקים המוכר סהר שפע מספר את סיפור האישי אשר גרם לאנשי העסקים ללמוד ממנו הרבה: "כאשר חזרתי מניו יורק תכננתי את הקונספט של ארומה בירושלים, החזרה מניו יורק רק גרמה לי להבין  שהמנטאליות של עיר גדולה כמו התפוח הגדול, שונה לחלוטין מהמנטאליות של עיר קטנה אשר בה העסק והשפה שהעסק מדבר עם הלקוחות חייבת להיות על פי אופי העיר וללקוח אשר משתנה ממיקום למיקום. אז רק הבנתי שאני יהיה חייב לפרק את הקונספט הקיים לחלקים ולרענן את כל מה שצריך על מנת לבצע את ההתאמות הנדרשות. מצד שני היה לי חלום של שנים ומה שנתן לי לפתוח את סניפי גומבה מאוחר יותר, הייתה העובדה שהייתי צמחוני. הרי מסעדה איטלקית היא העדיפות של הצמחונים והחלום של לפתוח מסעדה איטלקית שכן אצלי עמוק בלב. הסיפור של גומבה, מתחיל בילדותי כשאר הייתי בן 3. בכל יום הולדת משפחתית, היינו חוגגים במסעדת מאמא מיה בירושלים. המסעדה הייתה מעולה אך לצערי הרב היא נסגרה אך הזיכרונות המשפחתיים הנפלאים במסעדה והשמחה שמשולבת עם האוכל  האיטלקי נשארה בעינה..

השנים חלפו להם היעף ואני, הפכתי להיות חבר קרוב של הבן של בעלי מסעדת מאמא מיה. בחפש"ש היה חוסר בכוח אדם ונקראתי לסייע להם. כך ממש כמו בכל סיפור "סינדרלה" התחלתי בתור שוטף כלים ועבדתי שם כשלושה חודשים. עם הזמן התקדמתי באופן הדרגתי כאשר אני מתעסק עם פס קר, פס חם וכדומה. במסעדה זו, נחשפתי בפעם הראשונה לתחום הקפה אבל יחד עם זאת האהבה הגדולה שלי למאכלים איטלקיים הייתה גדולה אבל גם נגררתי להרפתקה של ארומה וגם בשל העובדה שאחי יריב, מאוד אהב את תחום הקפה. והאמין בנישה הזאת בכל מאודו וכך, מצאתי את עצמי מקים רשת של בתי קפה. אני עד היום מתקשה להאמין, שאת התפריט הראשון של ארומה כתבתי על גבי פלייסמוניט של מאמא מיה ומוניק הבעלים עזרה לי.

קשה להאמין  אבל זה מה שקרה..

למעשה, מי שתמצת את הקונספט היה יריב אחי והביא את ההברקה של TAKE AWAY. רעיון זה דווקא התחבר לי עם החוויה האישית והצורך שהרגשתי, היות ותמיד היה לי קפה ברב ולא קיים מצב שאין לי קפה מוכן ברכב וזה נמשך אגב עד היום. אנשים אוהבים קפה, צריכים קפה אז בואו ניתן להם קפה. גם כשר פתחנו את רשת ארומה התמונה של מסעדה איטלקית עוד הבהיקה בראשי וליוותה אותי לכל אורך השנים. "גומבה" ישבה לי בראש ובכל סיורי ברחבי העולם אספתי כל פרט וכל רעיון. בסופו של דבר, לאחר שהרפתקת ארומה הסתיימה, ישבנו אחי ואני וליקטנו פיסות,פיסות את כל הרעיונות שהצטברו בראשנו במשך 20 שנה לקונספט אחד שהוא – גומבה. אגב, את הטאבון מפורסם של גומבה, צילמתי בניו יורק במסעדת קוזי עוד בשנת 1996 וידעתי כבר אז כי התמונה הזאת מיוחדת. ברגע שראיתי את הטאבון כבר נדלקתי וידעתי שזה יהיה הטאבון שלי ביום בו אגשים את חלומי.

הגשמתי את החלום האיטלקי

ידעתי כבר אז, כי לאוכל האיטלקי קיימים המון יתרונות האוכל האיטלקי, הוא זמין ונקי, אוכל אסתטי המשדר פשטות ויופי והרבה צבעוניות וזה בדיוק מה שרציתי בגומבה.  אני מטבעי, חי ונושם מיתוג וקונספטים ואם קיים משהו שאני אוהב לעשות במיוחד זה לתכנן ולבנות קונספטים. יחד עם זאת, יש לי את אחד מהתפקידים הכי כפויי טובה ביולם, היות והערך שאני מביא לעולם העסקים, הינו ערך שלא ניתן לכמת באופן הקלאסי והמסורתי. למעשה, אין לי שום דרך להוכיח שבאמצעות עבודה או הייעוץ שאני נותן בתהליך ובפרטים הקטנים, אני יכול לייצר שורת רווח טובה יותר וכן, העבודה והערך שלי נמדד לרוב בערכים שינם ניתנים לכימות במספרים ואם כן, זה יכול לקחת כמה שנים. א הקונספט של גומבה היה ברור לי וידעתי מה אני מעוניין להציע לאורחים, איך יראה התפריט וכיצד אנהל את המסעדה. כעת שאני הבעלים של רשת גומבה, אני יכול ליהנות מהאפשרות של הגשמת חלום ואני מציע את החלום שלי לכל לקוח המגיע למסעדת הרשת אם באמצעות מבנה התפריט, סוג המנות ואופי השירות במסעדה.

צילום: FREEPIK