לפני כשבועיים פנה אליי בחור בשם ערן. הוא ביקש שניפגש.
נפגשנו בקפה ג'ו בכניסה לגדרה.
ערן סיפר לי, שהוא ועדי (אשתו),(שמות בדויים) נמצאים בהליך גירושין. יש להם שני בנים קטנים והם גרים בגדרה.
"בזמן האחרון", הוסיף ערן, "עדי מרבה לצאת עם חברות. לפחות פעמיים בשבוע. שמתי לב שהיא גם קנתה לעצמה בגדים חדשים, התחילה להתאפר כשהיא יוצאת- דבר שלא עשתה בעבר. אני חייב לציין שגם אני יוצא עם חברים מידי פעם. בעבר, זה הפריע לה, אך לאחרונה היא כלל לא מתרגשת מזה.
דבר שחשוב מאוד לציין הוא שאתמול שמתי לב שהיא מקישה קוד כשהיא נכנסת לפלאפון שלה.
היא בטוח מסתירה ממני משהו. אני די בטוח שהיא בקשר עם מישהו והייתי רוצה לגלות את האמת.
הסברתי לערן שעדיף לו להיות תמיד צעד אחד לפני עדי ושקודם כל כדאי שיהיו לו ראיות ביד ולאחר מכן יהיה לו קל יותר להחליט כיצד לפעול.
סיכמנו (ערן ואני) על תחילת העבודה וחתמנו על הסכם עבודה.
צוות העיקוב ביצע מעקב במשך יומיים אחרי עדי. בבוקר היא יצאה מביתה שבגדרה, פיזרה את שני הילדים בגנים ונסעה לעבודתה בראשון לציון. בשעה 17:00 היא יצאה מעבודתה וחזרה לגדרה. כשדיברתי לאחר 2 ימי המעקב עם ערן, הוא אמר לי שלדעתו הם נזהרים כי לפני שהוא פנה אליי בנוגע לעבודה, הוא שאל את עדי :"למה נעלת את הפלאפון שלך עם סיסמה? את מסתירה ממני משהו?"
הבהרתי לערן שזה לא תקין שהוא לא יידע אותי בעניין הזה כאשר נפגשנו. דבר כזה, מאוד חשוב לי לדעת לפני תחילת העבודה כי יכול להיות שמה שהוא אמר לה, יכניס אותה לפחדים והיא תיזהר הרבה יותר ואפילו תבדוק שלא עוקבים אחריה לפני שהיא תיפגש עם המאהב (במידה ויש), ומבחינתי המעקב צריך להתנהל קצת אחרת מהרגיל.
לאחר מכן, המלצתי לערן שנפסיק את המעקב בשלב זה ונתתי לו משימה. אמרתי לו ש"יכין את הקרקע" וימצא סיבה טובה לכך שהוא ייסע לאילת בשבוע הבא ללא עדי.
לאחר יומיים, ערן שלח לי הודעת SMS, ובה כתב כי הוא סידר מהעבודה שלו נסיעת עבודה לאילת (דבר שכבר קרה לו בעבר) בשבוע הבא לשלושה ימים, מיום שני עד חמישי.
כתבתי לו שזה מצוין וסיכמנו שבימים שני ושלישי נעקוב אחריה לכל אורך היום.
ביום שני התמקמנו, חוקר נוסף ואני, בתצפית לעבר ביתה של עדי. בשעה 07:30, היא יצאה ברכבה ופיזרה את הילדים לגנים ומשם המשיכה ישירות לעבודתה בראשל"צ.
הגיעה שעת צהריים, כבר חשבנו שעוד יום מעקב יסתיים מבלי שקרה משהו. ולפתע, זיהינו את עדי יוצאת מדלת בניין המשרדים ועולה למונית שהמתינה לה. מייד התחלנו במעקב. היה ברור לנו שזה דבר חריג שלא ראינו עד היום.
המונית נסעה מאזור התעשייה לכיוון חוף הים. כשהגיעה לחניית חוף הים,עצרה ועדי ירדה. היא הלכה לכיוון אחת המסעדות בחוף. הוריתי לחוקר שאיתי לעקוב אחריה מרחוק בכדי לראות לאיזו מסעדה היא נכנסת ואני בינתיים החלפתי בגדים, בגלל שהיה חם באותו יום לבשתי בגד ים ולקחתי איתי תיק גב עם מטקות שבלטו מהתיק בכדי שאני אראה ממש כמו מישהו שהולך לים.
החוקר דיווח לי לאיזו מסעדה היא נכנסה ואני נכנסתי לאחר מס' דקות כשברשותי מצלמה סמויה. כשנכנסתי, מייד זיהיתי את עדי יושבת עם גבר שממש לא לבוש לים. הוא היה עם מכנס אלגנט וחולצה מכופתרת. התיישבתי יחסית קרוב אליהם וצילמתי את כל השהייה במסעדה. לפי הישיבה וההתנהלות של עדי ושל הגבר ניתן היה להבין שיש ביניהם משהו ושזו לא פגישת עסקים. בזמן שישבתי במסעדה כתבתי לשותפי למעקב להתמקם בתצפית מקסימאלית על כל החנייה כי יש סיכוי טוב שהגבר הגיע עם רכב וכשהם ייצאו אולי יעלו ביחד לרכב שלו.
לאחר כשעה, הם הזמינו חשבון. מייד כתבתי לחוקר, שיהיה מוכן כי בעוד שתי דקות לערך הם יגיעו לחנייה.
עדי והגבר, יצאו מהמסעדה ועלו לכיוון החנייה. תוך כדי הליכה, הגבר חיבק את עדי ונתן לה נשיקה על הראש. הם עלו לרכב מסוג וולבו בצבע לבן. החוקר שתפס עמדת תצפית טובה, צילם את כל המתרחש. עדי והגבר דיברו מספר דקות בתוך הרכב ואז הגיעה הנשיקה. הם התחבקו והתנשקו במשך מספר דקות. לפתע נכנסה מונית לחנייה וצפרה. עדי נישקה את הגבר נשיקה אחרונה, יצאה מהוולבו עלתה למונית ונסעה.
לנו כבר לא נותר מה לעשות. השלמנו את המשימה.
ביום חמישי בלילה נפגשתי עם ערן והעברתי לו את כל החומר. הוא הודה לי מאוד ואמר כי בשלב זה הוא לא ישתמש בו, אלא בעת הצורך לאחר שיתייעץ עם עו"ד ועם הוריו.
